הסיפור האישי שלי, על מה שלא מספרים לנו- ואיך לעבור את זה בשלום – עדן נג'אתי
כשהייתי בהריון הייתי בטוחה שאם אכין את עצמי טוב הכל יהיה בשליטה.
קראתי, חקרתי ותכננתי לי תוכנית לידה מדויקת.
אבל לתינוק שלי היו תוכניות אחרות.
ירידת מים ב3:00- לפנות בוקר בשבוע 34 בדיוק.
בלי תיק מוכן ועם המון חששות,
התאשפזתי והבנתי שאני צריכה לשחרר מהתוכנית ואחרי כמה ימים של צירים ילדתי אל תוך המלחמה. שום דבר ממה שתכננתי לא קרה.
במקום אווירה ופלייליסט לידה קיבלתי צוות משודרג בחדר לידה.
במקום אפס הפרדה קיבלתי פגייה.
במקום הנקה קיבלתי משאבה.
ואז הבנתי לידה היא מסע ולכל תינוק הדרך שלו להגיע לעולם,
ורק שמחתי שיצאנו בריאים ושלמים.
אולי הלידה שלך תהייה דומה למה שתיכננת ואולי לא.
אבל את תעברי אותה, ובתוכה תמצאי כוחות שלא ידעת שקיימים בך.
ואז התחילה ״חופשת״ הלידה שהייתה רחוקה מלהרגיש כמו חופשה של בתי קפה וטיולים בקניון. עייפות שלא הכרתי, בכי, כאבי גב,
וכשהתינוק ישן לא ידעתי אם אני רוצה קודם לאכול, לישון או בכלל לטפל בערימות הכביסה. כל יציאה מהבית הרגישה כמו משימה בלתי אפשרית- לתאם בין זמני שינה, הנקה, עגלה וקקי גב.
אבל עם הזמן למדתי כל מיני דברים שהפכו את התקופה הזו לקצת יותר אפשרית:
- לתאם מראש ציפיות עם הסביבה הקרובה שלך.
- לארגן מראש קופסאות אוכל מוכן.
- חלוקת תפקידים בבית.
- לנוח בכל הזדמנות.
- להכין בהישג יד:
סלסה קטנה לעצמך- קרם פנים, בקבוק מים גדול, ויטמינים.
סלסלה קטנה לתינוק- טיטולים, מגבונים, בקבוקים. - לשתף את הקרובים בקשיים שלך.
- להקיף את עצמך בנשים כמוך.
גם אם זו רק אחת, אישה שמבינה ועוברת את מה שאת עוברת זה משנה חיים.
היום, אחרי שנה של אימהות אני יכולה להגיד שזו תקופה מהממת מלאה באהבה גדולה לייצור קטן שגיליתי בה ועדיין מגלה את עצמי מחדש.
גם כשקשה תזכרי שזו רק תקופה והיא תעבור.
תהיי רכה עם עצמך.
כי יחד עם הלידה נולדת גם את